קולי בריאKolibari

מאמר · גמגום

האם גרמנו לילד שלנו לגמגם?

הרבה הורים שואלים את זה, לפעמים בשקט. אולי שמנו לב יותר מדי. אולי היה לחץ בבית. אולי זה בגלל המעבר דירה. התשובה היא לא. וזה לא רק כדי להרגיע: זה נבדק במחקר.

תיאוריה ישנה שעדיין מסתובבת

פעם חשבו שגמגום מתחיל באוזן של ההורה. הילד מהסס כמו כל ילד, ההורה שם לב, והתשומת לב הזו יוצרת את הגמגום.

התיאוריה הזו שגויה. המחקר נטש אותה כבר בשנות ה-70. אבל היא עדיין מסתובבת, והיא גורמת להורים להרגיש אשמים.

יש לה גם מחיר מעשי. במשך שנים אמרו להורים לא להגיב ולחכות. יש הורים שחיכו שנתיים לפני שפנו לעזרה, בגלל העצה הזו.

מה בדקו אצל ההורים, ומה מצאו

החוקרים לא הסתפקו בהשערות. הם בדקו.

  • הם השוו אנשים שמגמגמים לאנשים שלא מגמגמים, ושאלו על היחס של ההורים: הזנחה או הגנת יתר. לא נמצא הבדל משמעותי.
  • אצל הורים של ילדים שמגמגמים לא נמצאו יותר קשיים רגשיים מאשר אצל הורים אחרים.
  • המסקנה שלהם: גמגום הוא לא בעיה רגשית.

כלומר, חיפשו קשר בין התנהגות ההורים לגמגום, ולא מצאו.

אז מה כן עומד מאחורי הגמגום?

הבסיס הוא בעיקר גנטי ונוירולוגי. גמגום נפוץ יותר במשפחות שיש בהן גמגום, ומחקרי תאומים מראים שלתורשה יש תפקיד מרכזי.

אפשר להסביר זאת כך: הילד קיבל בירושה נטייה לגמגם. הנטייה הזו התבטאה באופן שבו המוח שלו מפעיל את הדיבור.

ותורשה היא לא אשמה של אף אחד.

"זה התחיל מיד אחרי המעבר דירה"

זה משפט שאני שומע הרבה. ומה שראיתם אמיתי: הגמגום באמת התחיל אז.

אבל גמגום מתחיל לעתים קרובות בפתאומיות. והוא מתחיל בגיל שבו תמיד קורה משהו: אח חדש, גן חדש, מעבר דירה.

הנטייה הייתה שם קודם. אירוע יכול לחשוף גמגום או להגביר אותו. הוא לא יוצר אותו.

מה כן בידיים שלכם

תגובות הסביבה לא גורמות לגמגום. אבל הן משפיעות על האופן שבו הילד חי איתו, והן יכולות להגביר אותו.

משפטים כמו "תנשום", "תירגע" או "תחשוב מה אתה רוצה להגיד" נאמרים מתוך כוונה טובה. אבל הם מלמדים את הילד שהדיבור שלו תלוי במאמץ שהוא לא משקיע מספיק.

העיקרון פשוט: הילד לא מגמגם בגלל התגובות שלכם. אבל מפני שהוא מגמגם, כדאי להתאים את התגובות. קלינאי תקשורת יכול ללמד אתכם איך.

מתי כדאי לפנות?

כשיש גמגום, ומופיע אחד מהדברים הבאים:

  • יש גמגום במשפחה
  • אתם או הילד מודאגים
  • הילד מגיב לגמגום: מתוסכל או נמנע מלדבר
  • יש מאמץ או מתח בדיבור

לפנות להערכה זה לא להודות באשמה. זה לקבל מידע. והערכה היא לא טיפול: לפעמים ממליצים רק לעקוב.

בשורה התחתונה

לא אתם גרמתם לגמגום. מה שכן תלוי בכם הוא איך מגיבים, וזה משהו שאפשר ללמוד.

ברוך אלטרקלינאי תקשורת, רישיון משרד הבריאות. קליניקה בגבעת שאול, ירושלים, ואונליין. עברית, צרפתית, אנגלית.

מקורות

לתיאום פגישה